בס"ד
אנריקו (ריקי) אלברטוזי:
נולד בתאריך (2.11.1939) בעיירה פונטרמולי שבאיטליה.
את הבכורה במדי הנבחרת האיטלקית ערך בשנת 1961 בניצחון (4-1) על ארגנטינה.
את הופעתו האחרונה בנבחרת ערך ביוני 1972 בתיקו (1-1) מול בולגריה.
אלברטוזי היה ידוע כשוער בעל הצלות אקרובטיות ונועזות ונסך תמיד ביטחון בהגנת הנבחרת האיטלקית.
הוא השתתף ב-4 מונדיאלים: 1962, 1966, 1970, 1974 ואף הוליך את הנבחרת האיטלקית לזכייה באליפות אירופה בשנת 1968.
סה"כ שיחק במדי הנבחרת האיטלקית ב-34 משחקים בין השנים 1961-1974.
הקריירה של אלברטוזי בליגה האיטלקית:
את הקריירה החל במועדון "ספציה קאלצ'יו 1906" (1957/58).
משם עבר החל מעונת 1958/59 למועדון פיורנטינה בה שיחק עד עונת 1967/68.
במהלך שנים אלה זכה במדיה ב-2 גביעי איטליה (1960/61, 1965/66), ובגביע מחזיקות הגביע האירופאי בעונת 1960/61.
בעונת 1968/69 עבר לקליארי ולאחר עונה בשורותיה הוליך אותה לזכייה באליפות הליגה האיטלקית בעונת 1969/70.
בעונת 1974/75 עבר לתחנה ה-4 שלו בקריירה - קבוצת מילאן וכל זאת בעודו בן 35!
בעונת 1976/77 זכה עמה בגביע האיטלקי וקינח באליפות איטליה בעונת 1978/79 והוא בן 39!
אבל כאן הגיעה פרשיית הימורים (Totonero) שבה היה מעורב הוא ונשיאו במילאן פליצ'ה קולומבו, מה שגרם להורדתה של מילאן לסירייה B בעונת 1980/81 ולהשעייתו של אלברטוזי מפעילות בליגה האיטלקית למשך שנתיים.
התאחדות הכדורגל האיטלקית החזירה אותו לפעילות לאחר הזכייה האיטלקית במונדיאל 1982 (ספרד).
הוא סיים את הקריירה הענפה והמפוארת שלו בקבוצת 'אלפידיאנסה' מהסירייה C2 בין השנים 1982/84 והוא בן 44!
ג'יאנקרלו אנטוניוני:
ג'יאנקרלו אנטוניוני נולד ב-1 באפריל 1954 בעיר מרשיאנו שבחבל אומברייה.
את הקריירה החל בסירייה D במועדון קטן שנקרא 'אסטימקובי' כשהיה בן 16 בלבד.
המאמן דאז של פיורנטינה השוודי נילס לידהולם שעקב אחריו, שיכנע אותו להצטרף למועדון מפירנצה.
את הופעת הבכורה בקבוצה ערך בתאריך 15.10.1972 בניצחון על ורונה (2-1).
עד מהרה ענד את סרט הקפטן ואף זכה להניף את הגביע האיטלקי במדי פיורנטינה בעונת 1974/75 לאחר ניצחון על מילאן בגמר (3-2).
אנטוניוני שיחק 412 משחקים במדי פיורנטינה וכבש 61 שערים.
בשנת 1987 הצטרף למועדון 'לוזאן ספורט' משוויץ בה הופיע 51 פעמים והבקיע 7 שערים.
הוא פרש מכדורגל עת שיחק ב'לוזאן' בשנת 1989.
אנטוניוני בנבחרת האיטלקית:
כבר בגיל 20 שיחק בנבחרת הלאומית האיטלקית. היה זה נגד הולנד בשנת 1974.
הוא זכה יחד עם הנבחרת האיטלקית במונדיאל 1982 על אף שלא שיחק בגמר בגלל פציעה.
בסה"כ כבש בנבחרת האיטלקית 7 שערים ב-73 משחקים.
הופעתו האחרונה בנבחרת הייתה נגד צ'כוסלובקיה בנובמבר 1983.
שימש בתפקיד קפטן הנבחרת 4 פעמים.
רוברטו באג'יו:
רוברטו באג'יו (נולד ב-18 בפברואר 1967 באיטליה) הוא כדורגלן איטלקי ששיחק בעמדת החלוץ. ב-1993 נבחר לכדורגלן השנה באירופה וכדורגלן השנה בעולם.
באג'יו החל את הקריירה המקצוענית שלו ב-1982 בקבוצת וויצ'נזה מהליגה השלישית דאז. ב-1985 עבר באג'יו לפיורנטינה, בה נחשב לאחד השחקנים המובילים של הקבוצה. בשנת 1990 נמכר כרטיס השחקן של באג'יו ליובנטוס תמורת סכום שיא של 19 מיליון דולר. באותה שנה הופיע במדי נבחרתו בטורניר גביע העולם בכדורגל שנערך באיטליה. ב-1993 זכה עם יובנטוס בגביע אופ"א, ואף נבחר לכדורגלן השנה באירופה ולכדורגלן השנה בעולם.
בשנת 1994, הופיע באג'יו במדי נבחרתו במסגרת גביע העולם בכדורגל, ואף כבש חמישה שערים. באג'יו הגיע עם נבחרתו עד לשלב הגמר, בו הפסידה לנבחרת ברזיל בדו-קרב פנדלים. באג'יו החמיץ את הבעיטה האחרונה של איטליה, וכתוצאה מכך הפסידה נבחרתו את התואר לברזיל.
ב-1995 זכה באג'יו עם יובנטוס באליפות איטליה הראשונה שלו, וכן בגביע אופ"א. בהמשך נמכר למילאן, איתה זכה באליפות השנייה שלו. ב-1997 עבר לבולוניה, עבורה כבש 22 שערים בעונה. בעקבות כך, נכלל באג'יו בסגל נבחרת איטליה במסגרת טורניר הגביע העולמי לשנת 1998 אשר נערך בצרפת. באותו טורניר, הבקיע באג'יו שני שערים, ושער נוסף במסגרת דו-קרב בעיטות עונשין בשלב רבע הגמר, בו הודחה נבחרתו מהטורניר על ידי נבחרת צרפת.
לאחר גביע העולם חתם באג'יו באינטר מילאנו. לאחר שנתיים לא מוצלחות במדי הקבוצה, עבר באג'יו לקבוצת ברשה, בה שיחק עד לפרישתו ממשחק בשנת 2004. באג'יו סיים את הקריירה עם 203 שערים בליגה האיטלקית, ו-56 הופעות ו-27 שערים בנבחרת הלאומית. ב-28 באפריל 2004, נערך לכבודו משחק הוקרה בינלאומי נגד ספרד.
במרץ 2004 נבחר על ידי פלה לאחד מ-125 שחקני הכדורגל החיים הטובים בעולם.
תארים:
גבריאל בטיסטוטה:
גבריאל עומאר בטיסטוטה (ספרדית: Gabriel Omar Batistuta; נולד ב-1 בפברואר 1969 ברסוקווינטה, סנטה פה, ארגנטינה) הוא כדורגלן עבר ארגנטינאי, אשר נחשב לאחד החלוצים הגדולים בתולדות הכדורגל ולאחד השחקנים הארגנטנאים הטובים בכל הזמנים. בטיסטוטה הוא מלך השערים של נבחרת ארגנטינה בכל הזמנים עם 56 שערים ב-78 משחקים במדי הנבחרת. בשנת 2004 הוא נבחר על ידי פלה לאחד מ125 הכדורגלנים החיים הטובים ביותר.
קריירת מועדונים:
בטיסטוטה, המכונה "באטיגול", נולד בסנטה פה שבארגנטינה. עקב גובהו הרב התעניין בכדורסל בתחילה, אולם עם ניצחון ארגנטינה במונדיאל 1978 בכדורגל, קיבל השראה מכישוריו של מריו קמפס והחל להתמסר לכדורגל. לאחר ששיחק עם חבריו התקבל לקבוצת הנוער של פלטנסה המקומית.
קבוצתו המקצועית הראשונה של בטיסטוטה הייתה קבוצת הכדורגל ניואל'ס אולד בויס אותה אימן באותם ימים מרסלו בייאלסה, מי שעתיד להיות מאמנו בנבחרת. הוא ערך את הופעת הבכורה שלו ב-25 בספטמבר 1988 במשחק בו הפסידה קבוצתו לסן מרטין. ב-16 במאי 1989 כבש את שערו הראשון בקריירה המקצוענית במשחק בו ניצחה קבוצתו 0:3 את קבוצת נעוריו פלטנסה. הוא שיחק במדי ניואל'ס 24 משחקים בהם כבש 7 שערים.
הוא הוחתם לקראת סוף שנת 1989 על ידי ריבר פלייט אך לא הצליח להרשים בשורותיה. הוא שיחק 21 משחקים בהם כבש רק 4 שערים. בנוסף, נקלע בטיסטוטה לריב עם המאמן דניאל פסארלה, מי שעתיד להיות מאמנו בנבחרת ולשם משחק בנבחרת תחת פסארלה נדרש לקצץ את שיערו. בשנת 1990 החליטה ריבר בצעד לא שגרתי להעביר אותו ליריבתה המושבעת בוקה ג'וניורס. במדיה החל בטיסטוטה לממש את הפוטנציאל הענק שהיה טמון בו. הוא שיחק שנה אחת במועדון וכבש עבורה 13 שערים ב-30 משחקים.
בשנת 1991 החליטה פיורנטינה האיטלקית להחתים את בטיסטוטה אחרי ההופעה המצוינת שלו במדי הנבחרת במשחקי הקופה אמריקה בה זכתה ארגנטינה בתואר. בטיסטוטה כבש 6 שערים והוכתר למלך השערים של הטורניר. בטיסטוטה כבש 13 שערים בעונת הבכורה שלו בסרייה א', מה שלא הספיק לקבוצה שירדה בסיום העונה לסרייה ב'. למרות הירידה של הקבוצה ובניגוד לכוכבים אחרים אשר היו בקבוצה באותן שנים, כמו סטפן אפנברג ורוברטו באג'יו, החליט בטיסטוטה להישאר בקבוצה ודחה הצעות מקבוצות אחרות. צעד זה היה אחד הגורמים להפיכתו לאהוב הקהל. הוא היה מהגורמים העיקריים לחזרתה של הקבוצה לסרייה א' עונה מאוחר יותר עם 16 שערים ב-32 משחקים. עונת 1994/1995 הייתה אחת העונות הטובות ביותר מבחינתו של בטיסטוטה. הוא חזר ממשחקי המונדיאל אחרי שכבש 4 שערים והוביל את הקבוצה עם 26 שערי ליגה ב-32 משחקים, נבחר למלך השערים של הסרייה א' ושבר שיא בן 30 שנה של אזיו פסקוטי אחרי שכבש במשך 11 משחקים רצופים. בעונת 1995/1996 זכתה הקבוצה בגביע האיטלקי ובסופר קאפ האיטלקי. בטיסטוטה כבש באותה עונה 19 שערים ב-31 משחקי ליגה. הוא המשיך לשחק במדי פיורנטינה ארבע עונות נוספות בהן כבש 77 שערים נוספים ב-121 משחקים. לאחר כשלונה של הקבוצה לזכות בתארים ובעקבות משבר כלכלי אשר פקד את הקבוצה, החליט בטיסטוטה לעזוב את הקבוצה. בטיסטוטה מחזיק בתואר מלך השערים של פיורנטינה בכל הזמנים. לכבודו הוקם פסל בדמותו מול האצטדיון המקומי, פסל העומד שם עד יום זה.
לאחר כתשע שנים בהן שיחק בפיורנטינה עבר בטיסטוטה לרומא תמורת סכום של כ-35 מיליון דולר. הוא החליף את מספר חולצתו ל-18 אחרי סירובו של וינצ'נזו מונטלה לוותר על המספר 9. למרות פציעה ממנה סבל, הוביל בטיסטוטה את הקבוצה לאליפות ראשונה מאז 1983 כשהוא כובש 20 שערים ב-28 משחקים. עונה לאחר מכן שינה בטיסטוטה את מספר חולצתו ל-20 (כמספר השערים אותם כבש בעונת האליפות) אך חלה נסיגה ביכולתו, הוא כבש רק 10 שערים ב-35 משחקים, הנתון הנמוך ביותר מבחינתו מאז שהגיע לאיטליה.
בינואר 2003 עבר בטיסטוטה בהשאלה לאינטר מילאנו. בטיסטוטה הושאל בהחלטת נשיא המועדון של אינטר, מוראטי. זאקרוני, שהיה מאמן הקבוצה באותה התקופה, לא רצה את בטיסטוטה בקבוצה ולא נתן לו הרבה הזדמנויות. בטיגול שותף רק ב-12 משחקים (ברובם החליף או הוחלף) וכבש רק שני שערים. בשנת 2003 חתם בטיסטוטה בקבוצת אל ערבי מקטאר בה סיים את הקריירה המפוארת שלו לאחר פציעה בברכו. במדי אל ערבי כבש בטיסטוטה 30 שערים ב-22 משחקים וזכה בתואר מלך השערים של הליגה הקטארית.
נבחרת לאומית:
בטיסטוטה ערך את הופעת הבכורה במדי הנבחרת הארגנטינית ב-27 ביוני 1991 במשחקה של הנבחרת בבואנוס איירס מול נבחרת ברזיל שהסתיים בתיקו 1:1. הוא כבש את שערו הראשון במדי הנבחרת ב-8 ביולי 1991 בניצחון 0:3 על נבחרת ונצואלה בבואנוס איירס.
בשנת 1991 זכה לראשונה עם ארגנטינה בקופה אמריקה, כאשר כבש שישה שערים במהלך הטורניר. שנתיים לאחר מכן כבש שלושה שערים, שהספיקו לארגנטינה לזכות שוב בקופה אמריקה. למרות ההישגים היבשתיים, במסגרת המונדיאל ארגנטינה לא זכתה במונדיאל בתקופתו. במונדיאל 1994 כבש בטיסטוטה 4 שערים, 3 מתוכם במשחק הפתיחה מול נבחרת יוון אותה ניצחה ארגנטינה 0:4. ארגנטינה הודחה בשמינית הגמר על ידי נבחרת רומניה 3:2 וסבלה מהשעייתו של דייגו מראדונה.
במונדיאל 1998 כבש בטיסטוטה 5 שערים, 3 מתוכם במשחק מול נבחרת ג'מייקה בכך היה בטיסטוטה לשחקן הרביעי שכובש פעמיים שתי שלישיות והראשון שכובש שלישייה בשני מונדיאלים. ארגנטינה הודחה לבסוף ברבע הגמר על ידי נבחרת הולנד בתוצאה 2:1 משער בדקה האחרונה של דניס ברגקאמפ. במונדיאל 2002 קיווה בטיסטוטה לזכות לראשונה במונדיאל. ארגנטינה נחשבה למועדפת הגדולה לזכייה בגביע, אך אכזבה את אוהדיה והודחה בסיבוב הבתים. בטיסטוטה אמנם הוביל את הנבחרת לניצחון במשחק הפתיחה על נבחרת ניגריה בזכות שער ניצחון, אולם ארגנטינה כשלה מול נבחרות אנגליה ושבדיה.
בסך הכול כבש במדי הנבחרת 56 שערים ב-78 משחקים (ממוצע של 0.72 שערים למשחק). הוא הכובש המצטיין בשורות ארגנטינה בכל הזמנים.
חייו האישיים:
בטיסטוטה נשוי לאירינה, אותה הכיר כשהיה בן 16. הם התחתנו ב-28 בדצמבר 1990, ומאז נולדו להם 3 ילדים. כיום מתגורר בטיסטוטה בעיר פרת' שבאוסטרליה במסגרת עסקים. שמו נקשר מספר פעמים לאימון, בין היתר של הנבחרת וכן של קבוצת נעוריו ניואל'ס אולד בויס
תארים:
ג'אנקרלו דה סיסטי:אנריקו (ריקי) אלברטוזי:
נולד בתאריך (2.11.1939) בעיירה פונטרמולי שבאיטליה.
את הבכורה במדי הנבחרת האיטלקית ערך בשנת 1961 בניצחון (4-1) על ארגנטינה.
את הופעתו האחרונה בנבחרת ערך ביוני 1972 בתיקו (1-1) מול בולגריה.
אלברטוזי היה ידוע כשוער בעל הצלות אקרובטיות ונועזות ונסך תמיד ביטחון בהגנת הנבחרת האיטלקית.
הוא השתתף ב-4 מונדיאלים: 1962, 1966, 1970, 1974 ואף הוליך את הנבחרת האיטלקית לזכייה באליפות אירופה בשנת 1968.
סה"כ שיחק במדי הנבחרת האיטלקית ב-34 משחקים בין השנים 1961-1974.
הקריירה של אלברטוזי בליגה האיטלקית:
את הקריירה החל במועדון "ספציה קאלצ'יו 1906" (1957/58).
משם עבר החל מעונת 1958/59 למועדון פיורנטינה בה שיחק עד עונת 1967/68.
במהלך שנים אלה זכה במדיה ב-2 גביעי איטליה (1960/61, 1965/66), ובגביע מחזיקות הגביע האירופאי בעונת 1960/61.
בעונת 1968/69 עבר לקליארי ולאחר עונה בשורותיה הוליך אותה לזכייה באליפות הליגה האיטלקית בעונת 1969/70.
בעונת 1974/75 עבר לתחנה ה-4 שלו בקריירה - קבוצת מילאן וכל זאת בעודו בן 35!
בעונת 1976/77 זכה עמה בגביע האיטלקי וקינח באליפות איטליה בעונת 1978/79 והוא בן 39!
אבל כאן הגיעה פרשיית הימורים (Totonero) שבה היה מעורב הוא ונשיאו במילאן פליצ'ה קולומבו, מה שגרם להורדתה של מילאן לסירייה B בעונת 1980/81 ולהשעייתו של אלברטוזי מפעילות בליגה האיטלקית למשך שנתיים.
התאחדות הכדורגל האיטלקית החזירה אותו לפעילות לאחר הזכייה האיטלקית במונדיאל 1982 (ספרד).
הוא סיים את הקריירה הענפה והמפוארת שלו בקבוצת 'אלפידיאנסה' מהסירייה C2 בין השנים 1982/84 והוא בן 44!
ג'יאנקרלו אנטוניוני:
ג'יאנקרלו אנטוניוני נולד ב-1 באפריל 1954 בעיר מרשיאנו שבחבל אומברייה.
את הקריירה החל בסירייה D במועדון קטן שנקרא 'אסטימקובי' כשהיה בן 16 בלבד.
המאמן דאז של פיורנטינה השוודי נילס לידהולם שעקב אחריו, שיכנע אותו להצטרף למועדון מפירנצה.
את הופעת הבכורה בקבוצה ערך בתאריך 15.10.1972 בניצחון על ורונה (2-1).
עד מהרה ענד את סרט הקפטן ואף זכה להניף את הגביע האיטלקי במדי פיורנטינה בעונת 1974/75 לאחר ניצחון על מילאן בגמר (3-2).
אנטוניוני שיחק 412 משחקים במדי פיורנטינה וכבש 61 שערים.
בשנת 1987 הצטרף למועדון 'לוזאן ספורט' משוויץ בה הופיע 51 פעמים והבקיע 7 שערים.
הוא פרש מכדורגל עת שיחק ב'לוזאן' בשנת 1989.
אנטוניוני בנבחרת האיטלקית:
כבר בגיל 20 שיחק בנבחרת הלאומית האיטלקית. היה זה נגד הולנד בשנת 1974.
הוא זכה יחד עם הנבחרת האיטלקית במונדיאל 1982 על אף שלא שיחק בגמר בגלל פציעה.
בסה"כ כבש בנבחרת האיטלקית 7 שערים ב-73 משחקים.
הופעתו האחרונה בנבחרת הייתה נגד צ'כוסלובקיה בנובמבר 1983.
שימש בתפקיד קפטן הנבחרת 4 פעמים.
רוברטו באג'יו:
רוברטו באג'יו (נולד ב-18 בפברואר 1967 באיטליה) הוא כדורגלן איטלקי ששיחק בעמדת החלוץ. ב-1993 נבחר לכדורגלן השנה באירופה וכדורגלן השנה בעולם.
באג'יו החל את הקריירה המקצוענית שלו ב-1982 בקבוצת וויצ'נזה מהליגה השלישית דאז. ב-1985 עבר באג'יו לפיורנטינה, בה נחשב לאחד השחקנים המובילים של הקבוצה. בשנת 1990 נמכר כרטיס השחקן של באג'יו ליובנטוס תמורת סכום שיא של 19 מיליון דולר. באותה שנה הופיע במדי נבחרתו בטורניר גביע העולם בכדורגל שנערך באיטליה. ב-1993 זכה עם יובנטוס בגביע אופ"א, ואף נבחר לכדורגלן השנה באירופה ולכדורגלן השנה בעולם.
בשנת 1994, הופיע באג'יו במדי נבחרתו במסגרת גביע העולם בכדורגל, ואף כבש חמישה שערים. באג'יו הגיע עם נבחרתו עד לשלב הגמר, בו הפסידה לנבחרת ברזיל בדו-קרב פנדלים. באג'יו החמיץ את הבעיטה האחרונה של איטליה, וכתוצאה מכך הפסידה נבחרתו את התואר לברזיל.
ב-1995 זכה באג'יו עם יובנטוס באליפות איטליה הראשונה שלו, וכן בגביע אופ"א. בהמשך נמכר למילאן, איתה זכה באליפות השנייה שלו. ב-1997 עבר לבולוניה, עבורה כבש 22 שערים בעונה. בעקבות כך, נכלל באג'יו בסגל נבחרת איטליה במסגרת טורניר הגביע העולמי לשנת 1998 אשר נערך בצרפת. באותו טורניר, הבקיע באג'יו שני שערים, ושער נוסף במסגרת דו-קרב בעיטות עונשין בשלב רבע הגמר, בו הודחה נבחרתו מהטורניר על ידי נבחרת צרפת.
לאחר גביע העולם חתם באג'יו באינטר מילאנו. לאחר שנתיים לא מוצלחות במדי הקבוצה, עבר באג'יו לקבוצת ברשה, בה שיחק עד לפרישתו ממשחק בשנת 2004. באג'יו סיים את הקריירה עם 203 שערים בליגה האיטלקית, ו-56 הופעות ו-27 שערים בנבחרת הלאומית. ב-28 באפריל 2004, נערך לכבודו משחק הוקרה בינלאומי נגד ספרד.
במרץ 2004 נבחר על ידי פלה לאחד מ-125 שחקני הכדורגל החיים הטובים בעולם.
תארים:
- אליפות איטליה: 1995, 1996
- גביע איטליה: 1995
- גביע אופ"א
- זכייה: 1993
- פיינאליסט: 1990
גבריאל בטיסטוטה:
גבריאל עומאר בטיסטוטה (ספרדית: Gabriel Omar Batistuta; נולד ב-1 בפברואר 1969 ברסוקווינטה, סנטה פה, ארגנטינה) הוא כדורגלן עבר ארגנטינאי, אשר נחשב לאחד החלוצים הגדולים בתולדות הכדורגל ולאחד השחקנים הארגנטנאים הטובים בכל הזמנים. בטיסטוטה הוא מלך השערים של נבחרת ארגנטינה בכל הזמנים עם 56 שערים ב-78 משחקים במדי הנבחרת. בשנת 2004 הוא נבחר על ידי פלה לאחד מ125 הכדורגלנים החיים הטובים ביותר.
קריירת מועדונים:
בטיסטוטה, המכונה "באטיגול", נולד בסנטה פה שבארגנטינה. עקב גובהו הרב התעניין בכדורסל בתחילה, אולם עם ניצחון ארגנטינה במונדיאל 1978 בכדורגל, קיבל השראה מכישוריו של מריו קמפס והחל להתמסר לכדורגל. לאחר ששיחק עם חבריו התקבל לקבוצת הנוער של פלטנסה המקומית.
קבוצתו המקצועית הראשונה של בטיסטוטה הייתה קבוצת הכדורגל ניואל'ס אולד בויס אותה אימן באותם ימים מרסלו בייאלסה, מי שעתיד להיות מאמנו בנבחרת. הוא ערך את הופעת הבכורה שלו ב-25 בספטמבר 1988 במשחק בו הפסידה קבוצתו לסן מרטין. ב-16 במאי 1989 כבש את שערו הראשון בקריירה המקצוענית במשחק בו ניצחה קבוצתו 0:3 את קבוצת נעוריו פלטנסה. הוא שיחק במדי ניואל'ס 24 משחקים בהם כבש 7 שערים.
הוא הוחתם לקראת סוף שנת 1989 על ידי ריבר פלייט אך לא הצליח להרשים בשורותיה. הוא שיחק 21 משחקים בהם כבש רק 4 שערים. בנוסף, נקלע בטיסטוטה לריב עם המאמן דניאל פסארלה, מי שעתיד להיות מאמנו בנבחרת ולשם משחק בנבחרת תחת פסארלה נדרש לקצץ את שיערו. בשנת 1990 החליטה ריבר בצעד לא שגרתי להעביר אותו ליריבתה המושבעת בוקה ג'וניורס. במדיה החל בטיסטוטה לממש את הפוטנציאל הענק שהיה טמון בו. הוא שיחק שנה אחת במועדון וכבש עבורה 13 שערים ב-30 משחקים.
בשנת 1991 החליטה פיורנטינה האיטלקית להחתים את בטיסטוטה אחרי ההופעה המצוינת שלו במדי הנבחרת במשחקי הקופה אמריקה בה זכתה ארגנטינה בתואר. בטיסטוטה כבש 6 שערים והוכתר למלך השערים של הטורניר. בטיסטוטה כבש 13 שערים בעונת הבכורה שלו בסרייה א', מה שלא הספיק לקבוצה שירדה בסיום העונה לסרייה ב'. למרות הירידה של הקבוצה ובניגוד לכוכבים אחרים אשר היו בקבוצה באותן שנים, כמו סטפן אפנברג ורוברטו באג'יו, החליט בטיסטוטה להישאר בקבוצה ודחה הצעות מקבוצות אחרות. צעד זה היה אחד הגורמים להפיכתו לאהוב הקהל. הוא היה מהגורמים העיקריים לחזרתה של הקבוצה לסרייה א' עונה מאוחר יותר עם 16 שערים ב-32 משחקים. עונת 1994/1995 הייתה אחת העונות הטובות ביותר מבחינתו של בטיסטוטה. הוא חזר ממשחקי המונדיאל אחרי שכבש 4 שערים והוביל את הקבוצה עם 26 שערי ליגה ב-32 משחקים, נבחר למלך השערים של הסרייה א' ושבר שיא בן 30 שנה של אזיו פסקוטי אחרי שכבש במשך 11 משחקים רצופים. בעונת 1995/1996 זכתה הקבוצה בגביע האיטלקי ובסופר קאפ האיטלקי. בטיסטוטה כבש באותה עונה 19 שערים ב-31 משחקי ליגה. הוא המשיך לשחק במדי פיורנטינה ארבע עונות נוספות בהן כבש 77 שערים נוספים ב-121 משחקים. לאחר כשלונה של הקבוצה לזכות בתארים ובעקבות משבר כלכלי אשר פקד את הקבוצה, החליט בטיסטוטה לעזוב את הקבוצה. בטיסטוטה מחזיק בתואר מלך השערים של פיורנטינה בכל הזמנים. לכבודו הוקם פסל בדמותו מול האצטדיון המקומי, פסל העומד שם עד יום זה.
לאחר כתשע שנים בהן שיחק בפיורנטינה עבר בטיסטוטה לרומא תמורת סכום של כ-35 מיליון דולר. הוא החליף את מספר חולצתו ל-18 אחרי סירובו של וינצ'נזו מונטלה לוותר על המספר 9. למרות פציעה ממנה סבל, הוביל בטיסטוטה את הקבוצה לאליפות ראשונה מאז 1983 כשהוא כובש 20 שערים ב-28 משחקים. עונה לאחר מכן שינה בטיסטוטה את מספר חולצתו ל-20 (כמספר השערים אותם כבש בעונת האליפות) אך חלה נסיגה ביכולתו, הוא כבש רק 10 שערים ב-35 משחקים, הנתון הנמוך ביותר מבחינתו מאז שהגיע לאיטליה.
בינואר 2003 עבר בטיסטוטה בהשאלה לאינטר מילאנו. בטיסטוטה הושאל בהחלטת נשיא המועדון של אינטר, מוראטי. זאקרוני, שהיה מאמן הקבוצה באותה התקופה, לא רצה את בטיסטוטה בקבוצה ולא נתן לו הרבה הזדמנויות. בטיגול שותף רק ב-12 משחקים (ברובם החליף או הוחלף) וכבש רק שני שערים. בשנת 2003 חתם בטיסטוטה בקבוצת אל ערבי מקטאר בה סיים את הקריירה המפוארת שלו לאחר פציעה בברכו. במדי אל ערבי כבש בטיסטוטה 30 שערים ב-22 משחקים וזכה בתואר מלך השערים של הליגה הקטארית.
נבחרת לאומית:
בטיסטוטה ערך את הופעת הבכורה במדי הנבחרת הארגנטינית ב-27 ביוני 1991 במשחקה של הנבחרת בבואנוס איירס מול נבחרת ברזיל שהסתיים בתיקו 1:1. הוא כבש את שערו הראשון במדי הנבחרת ב-8 ביולי 1991 בניצחון 0:3 על נבחרת ונצואלה בבואנוס איירס.
בשנת 1991 זכה לראשונה עם ארגנטינה בקופה אמריקה, כאשר כבש שישה שערים במהלך הטורניר. שנתיים לאחר מכן כבש שלושה שערים, שהספיקו לארגנטינה לזכות שוב בקופה אמריקה. למרות ההישגים היבשתיים, במסגרת המונדיאל ארגנטינה לא זכתה במונדיאל בתקופתו. במונדיאל 1994 כבש בטיסטוטה 4 שערים, 3 מתוכם במשחק הפתיחה מול נבחרת יוון אותה ניצחה ארגנטינה 0:4. ארגנטינה הודחה בשמינית הגמר על ידי נבחרת רומניה 3:2 וסבלה מהשעייתו של דייגו מראדונה.
במונדיאל 1998 כבש בטיסטוטה 5 שערים, 3 מתוכם במשחק מול נבחרת ג'מייקה בכך היה בטיסטוטה לשחקן הרביעי שכובש פעמיים שתי שלישיות והראשון שכובש שלישייה בשני מונדיאלים. ארגנטינה הודחה לבסוף ברבע הגמר על ידי נבחרת הולנד בתוצאה 2:1 משער בדקה האחרונה של דניס ברגקאמפ. במונדיאל 2002 קיווה בטיסטוטה לזכות לראשונה במונדיאל. ארגנטינה נחשבה למועדפת הגדולה לזכייה בגביע, אך אכזבה את אוהדיה והודחה בסיבוב הבתים. בטיסטוטה אמנם הוביל את הנבחרת לניצחון במשחק הפתיחה על נבחרת ניגריה בזכות שער ניצחון, אולם ארגנטינה כשלה מול נבחרות אנגליה ושבדיה.
בסך הכול כבש במדי הנבחרת 56 שערים ב-78 משחקים (ממוצע של 0.72 שערים למשחק). הוא הכובש המצטיין בשורות ארגנטינה בכל הזמנים.
חייו האישיים:
בטיסטוטה נשוי לאירינה, אותה הכיר כשהיה בן 16. הם התחתנו ב-28 בדצמבר 1990, ומאז נולדו להם 3 ילדים. כיום מתגורר בטיסטוטה בעיר פרת' שבאוסטרליה במסגרת עסקים. שמו נקשר מספר פעמים לאימון, בין היתר של הנבחרת וכן של קבוצת נעוריו ניואל'ס אולד בויס
תארים:
- קבוצתיים
- סרייה א': 2001
- סרייה ב': 1994
- הגביע איטלקי: 1996
- הסופר קאפ האיטלקי: 1996, 2001
- קופה אמריקה: 1991, 1993
- גביע הקונפדרציות: 1992
- אישיים
- שחקן השנה בארגנטינה: 1998
- מלך השערים של הקופה אמריקה: 1991
- מלך השערים של הסרייה א': 1995
- מלך השערים של הליגה הקטארית: 2004
- מלך השערים של פיורנטינה בכל הזמנים: 168 שערים
- מלך השערים של נבחרת ארגנטינה בכל הזמנים: 56 שערים
- מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/גבריאל בטיסטוטה
היה ידוע בכינוי Picchio - "נקר".
את הקריירה החל בקבוצת רומא האיטלקית בעונת 1960/61 בעודו בגיל 17 וחצי בלבד.
הוא היה שחקן טכני, מוכשר ובעל מיומנות רבה עם הכדור ובלעדיו.
כשחקנה של רומא, הקבוצה למעט זכייה בגביע האיטלקי בעונת 1963/64, וזכייה בגביע ערי הירידים בעונת 1960/61,לא השיגה מקום גבוה ממקום חמישי בטבלת הסירייה A.
החל מעונת 1965/66 עבר לפיורנטינה מהעיר פירנצה, ושם חווה את פסגת הקריירה שלו.
בעודו משמש כקפטן הקבוצה חווה זכייה בגביע האיטלקי ובגביע מיטרופה שניהם בעונת 1965/66, וגולת הכותרת הייתה זכייה ב-Scudetto האיטלקי בעונת 1968/69.
סה"כ שיחק במדי הסגולים מפירנצה 256 משחקים ובהן כבש 28 שערים.
ההצלחה במועדון מפירנצה סללה לדה סיסטי זימון לנבחרת האיטלקית ה-Squadra Azzurra.
הופעת הבכורה של דה סיסטי הייתה בניצחון על קפריסין 5-0.
שני שיאים חווה דה סיסטי במדי הנבחרת האיטלקית:
הראשון - הייתה הזכייה באליפות אירופה לאומות בשנת 1968.
השני - הייתה העפלה לגמר הגביע העולמי במקסיקו 1970.
איטליה עם דה סיסטי כקשר שהגיח מהאמצע, ויחד איתו אלסנדרו מאצולה, לואיג'י ריבה ורוברטו בונינסנייה היוו חוד קטלני של ה-Squadra Azzurra, שבא לידי ביטוי במשחק חצי הגמר הבלתי נשכח נגד גרמניה (4-3).
במשחק הגמר הפסידו האיטלקים לברזיל העדיפה (4-1).
סה"כ הופיע דה סיסטי במדי הנבחרת האיטלקית ב-29 משחקים ובהם כבש 4 שערים.
לקבוצת רומא עבר בשנת 1974 ושם סיים קריירה מפוארת בשנת 1979.
בשנים אלו לא זכה בשום תואר קבוצתי, ואף לא שיחק במדי הנבחרת האיטלקית.
את קריירת האימון שלו מיד לאחר פרישתו ממשחק פעיל, החל בפיורנטינה בין השנים (1981-1985).
בשנת 1982 הוביל את ה'ויולה' למקום השני והמכובד בסירייה A.
בתקופה זו סבל לא מעט מבעיות בריאותיות שגרמו לו לסיים את הרומן המוצלח עם פיורנטינה בשנת 1984.
גיחות קצרות היו גם לאודינזה (1986-1987), ואסקולי (1991-1992).
כיום מכהן דה סיסטי כפרשן של ערוץ 'ראי' האיטלקי.
קורט האמרין:
קורט רולנד האמרין (נולד ב-19 בנובמבר 1934 בסטוקהולם) הוא כדורגלן עבר שבדי. נכון להיום, הוא המבקיע השישי בטיבו בכל הזמנים בסירייה א' האיטלקית.
האמרין שיחק בראשית הקריירה שלו במועדון המקומי א.י.ק סולנה בשבדיה, אליה הצטרף בעונת 1952-1953. מאוחר יותר הוא עבר לשחק באיטליה במדי יובנטוס בשנת 1956, בה שיחק 23 משחקים בעונתו היחידה בקבוצה. אחרי אותה העונה, הוא הצטרף לפדובה, בה כבש 20 שערים ב-30 משחקים. גם בקבוצתו השנייה באיטליה הוא נשאר לשחק רק במשך עונה, ממנה המשיך לפיורנטינה ב-1958, בה שיחק 9 שנים עד שנת 1967. בתשע עונותיו במועדון הופיע ב-289 משחקי סירייה א' בהם כבש 150 שערים. בתקופתו בפיורנטינה הוא זכה עם הקבוצה בגביע האיטלקי פעמיים, ב-1961 וב-1966, ובנוסף זכה עם הקבוצה בגביע אירופה למחזיקות גביע ב-1961 ובגביע מיטרופה ב-1966. הוא עבר לשחק במדי מילאן ב-1967. במילאן שיחק האמרין שתי עונות, בהן זכה באליפות אחת, גביע האלופות ב-1969 ובגביע אירופה למחזיקות גביע ב-1968. מועדונו האחרון באיטליה היה נאפולי, אליו הצטרף בשנת 1969. ב-1972 סיים האמרין את קריירת המועדונים שלו במועדון השבדי הקטן IFK סטוקהולם.
האמרין התיישב בפירנצה אחרי התקופה שלו בפיורנטינה, והוא עדיין עוקב אחרי תוצאותיה של א.י.ק, ובדרך כלל הוא נוסע לבקר בקיץ בשבדיה על מנת לצפות במספר משחקים של קבוצתו.
האמרין שיחק 32 פעמים במדי נבחרת שבדיה, בהן כבש 17 שערים, בין השנים 1953-1965. לרוב השבדים, האמרין זכור בזכות השער שכבש נגד מערב גרמניה בחצי הגמר של מונדיאל 1958. השער קבע את התוצאה 3-1 לטובת שבדיה, שהבטיחה בכך את העפלתה לגמר נגד ברזיל.
מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/קורט האמרין
פרנצ'סקו טולדו:
פרנצ'סקו טולדו, (נולד ב-2 בדצמבר 1971, בעיר פאדובה) הוא כדורגלן עבר איטלקי ששיחק בעמדת השוער.
קריירה קבוצתית:
טולדו החל את הקריירה בקבוצת מילאן, אך מעולם לא שיחק עם הקבוצה הבוגרת.
במקום זה, הקבוצה האיטלקית השאילה אותו לקבוצות טרנטו ורוונה בין השנים 1991 עד 1993.
טולדו הצטרף לפיורנטינה, שם הפך לשוער הראשון של הקבוצה במשך שמונה עונות.
עם הסגולים המתיק את שהייתו עם זכייה בגביע איטליה פעמיים, ובנוסף השתתפות בליגת האלופות.
שנה לפני פשיטת הרגל של פיורנטינה, הוא הועבר לאינטר מילאנו בשנת 2001.
הוא היה השוער של הקבוצה במשך 4 שנים, עד קיץ 2005, כאשר השוער הברזילאי ז'וליו סזאר הצטרף וגרם להורדתו של טולדו לספסל למשך משחקי הקיץ.
הוא חזר לשחק כשוער הראשון בפברואר 2006 לאחר שז'וליו סזאר ירד בכושרו,לא לפני פרסום שמועות על מעברו לפלרמו,מילאן,ובחזרה לפיורנטינה.
המענה של אינטר לגל שמועות זה היה הארכת חוזהו במועדון עד שנת 2009 .
נקודה שחורה בקריירה הייתה במשחק גביע איטליה עת הוציא מרישתו את הכדור לא פחות מ-6 פעמים!
הקריירה של טולדו הסתיימה בגיל 39, בשנת 2010 לאחר שלבש את אפודת השוער באינטר תשע שנים.
קריירה בינלאומית:
טולדו שיחק בנבחרת איטליה 28 פעמים.
הוא שימש שחקן מחליף בנבחרת איטליה ביורו 1996, מונדיאל 1998, מונדיאל 2002 ויורו 2004, על אף שנחשב לאחד השוערים הטובים בעולם בתקופה זו.
בטורניר יורו 2000 על אף שהייתה לו תחרות קשה עם שוערים כמו ג'אנלואיג'י בופון, טולדו נבחר לפתוח ביורו 2000, מכיוון שבופון הושבת מפעילות עקב שבר בידו במשחק ידידות נגד נורבגיה 8 ימים לפני תחילת הטורניר.
טולדו עזר לנבחרת איטליה להגיע לגמר, שם הפסיד לצרפת.
במשחק חצי הגמר של טורניר זה נגד הולנד שאירחה את הטורניר עצר בעיטת עונש בזמן החוקי של המשחק ובקרב הפנדלים עוד שניים.
במשחק הגמר עצמו לאחר שאיטליה הובילו 1-0 ספג שער קריטי מרגליו של סילביאן ווילטורד לקראת סוף המשחק, ובתוספת הזמן צרפת ניצחה הודות לגול של דויד טרזגה.
לוצ'יאנו צ'יארוגי:
שיחק בפיורנטינה בין השנים 1965-1972 בהן כבש 33 שערים ב-139 משחקים.
שיחק בנבחרת האיטלקית 3 פעמים (פעם אחת כנציג של הקבוצה מפירנצה) בין השנים 1969-74.
הוא היה אחד מאדריכלי האליפות של עונת 1968/69.
משם עבר לקבוצת מילאן בשנת 1972 איתה זכה בגביע מחזיקות הגביע האירופאי בשנת 1973, לאחר ניצחון על לידס יונייטד האנגלית בגמר.
התחנה הבאה הייתה קבוצת נאפולי בשנת 1976 ואיתה זכה בגביע האיטלקי ובגביע האנגלו איטלקי.
בעונת 1978/79 עבר לסמפדוריה בליגת הסירייה B ואיתה חזר כעבור עונה לסירייה A.
עד לפרישתו בשנת 1986 שיחק בבולוניה, רימיני, רונדלינה ומסאצ'ה.
הוא זכה לכינויי 'Crazy Horse' וזאת משום שהיה 'מתחזה מקצועי' והיה 'צולל' ברחבות היריב.
הוא היה נענש בשל כך ע"י השופטים.
קריירת אימון:
עם פרישתו כשחקן בשנת 1986 הצטרף לצוות האימון של פיורנטינה ואימן את קבוצת הנוער.
הוא אימן לתקופות קצרות את פיורנטינה בשנים 2001 ו-2002 בתקופה שקדמה לפשיטת הרגל והפירוק של המועדון.
